<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות ט'</h1>
<h2>דף נה.</h2>
ניטל הטחול כשר' אבל אם ניקב טרפה. ודוקא בעובי הטחול [ע"ב] כלו' אותו עבה שנדבק בכרס אבל אם ניקב בדק שלו כשר' ואפי' ניקב בעוביו אם נשתייר ממנו שלא ניקב לצד האחר כעובי דינר זהב כשרה פשוט. י"מ שכתבו שאין הפרש בין ניקב לנחתך שפסקו כלשון ראשון דגמ' לחומרא, ויש מהם שפסקו כלישנא בתרא דניקב לחוד ונחתך לחוד שאם נחתך כשרה. וכן נראה לרי"ף שלא הביא אלא ניקב ואולי סברתו כי הכל בכלל ניקב ונכון להחמיר. וכתב הרשב"א עובי דינר זהב לא ידענו שיעורו ויראה לי שהוא פחות מחצי עביו ע"כ.
נמצאו שני טחולין כשרה כך כתב בה"ג דכל היתר כנטול דמי וכבר כתבתי כי ניטל כשרה. ולפרש"י כל יתר כנטול דמי, כמו שכתבתי ביתרת רגל [לקמן נ"ח ע"ב], דב' טחולין כשרה בכל ענין שיהיה, ולפי' הרמב"ן שפיר' כמו שנחתך באותו מקום דוקא כשנמצאו ב' טחולין כל אחד בפני עצמו אבל אם היתר בעביו של טחול כלומר שיצא היתר מעוביו של טחול הרי הוא כאלו נחתך מאותו מקום שהוא עובי הטחול וטרפה, ושם כתבתי דפרש"י עקר, וכתב הרשב"א דיראה לו שהיא כשרה בכל ענין כרש"י.
<h2>דף צג.</h2>
חוטי הטחול אסורים משום חלב וצריך ליטלם וכן קרום שעליו אסור משום חלב. וקרום שעל דד הטחול ר"ל החד שלו אסור וחייבין עליו כרת ושעל הטחול כלו אסור ואין חייבין עליו פשוט.
<h2>דף קיא.</h2>
הטחול אין צריך הבהוב באור ולא קריעה כמו כבד כי מה שבטחול הוא שמנינות ולא דם ואין בו דם ומותר לקדרה במליחה כשאר בשר, והמראה שלו שהוא אדום, מטבעו הוא כך פשוט.
